בנם של נאוה ויהודה דוד. נולד ביום כ' באלול תשס"ג (17.9.2003) בירושלים. ילד רביעי במשפחה, אח ליוסף מרדכי, תהילה קילא, חגי ואביטל כנרת.

אורי (דדו, אורי כדורי) גדל והתחנך בבית שמש, ילד פעיל עם חיוך שובה לב. למד בעירו בבית הספר הממלכתי-דתי תורני "אתרוג" ולאחר מכן במשך שנתיים בחטיבת הביניים של הישיבה התיכונית "שעלי תורה".

בהיותו בן שבע נפגעו הוריו ושניים מבני דודיו באירוע חבלני. כשאביו חזר מבית החולים, התבונן בו אורי בעיניו הכחולות, אמר: "אבא, מה שעשו לך זה לא בסדר, כשאני אהיה חייל, אף אחד מסביבי לא ייפגע" ונשק לו. מאז התעניין בפעילותם של שירותי החירום – המשטרה, שירותי כבאות והצלה ומגן דוד אדום – וגמר אומר לשמור ולהגן על אזרחים כשיהיה חייל.

אחרי הלימודים בבית שמש עבר לכפר הנוער "ויצו גן ונוף" בפתח תקווה, ושם גר ולמד בתנאי פנימייה. הוא רכש חברים חדשים והיה אהוב.

מגיל צעיר ניכר שהוא "שחקן מלידה", כשהופיע בבית בהצגות והפגין כישורים בתחום זה. באופן טבעי בלימודיו בכפר הנוער בחר במגמת תיאטרון. בסוף כיתה י"ב העלה הצגה עם חברי המגמה, הצגה העוסקת בעולם הבא, ושמה "עד מאה ועשרים". היא הוסרטה וניתנת לצפייה באתר "יוטיוב".

בשעות הפנאי השתתף במגוון חוגים – שחייה, אומנות ורכיבה על סוסים. כן הצטרף לתנועת הנוער "בני עקיבא". עם אחיו הרבה לשחק במשחק הקופסה "קטאן". טיולים בטבע הרגיעו אותו והסבו לו הנאה רבה, ומתוך אהבתו הרבה לים, בחופשות בנעוריו נסע עם חבריו לכנרת.

חשיבה מחוץ לקופסה ויצירתיות אפיינו אותו כבר בגיל צעיר. כך למשל כשהכין שלט לדלת על חתיכת עץ, התקשה להדביק אותה לדלת, אך לאחר שהשקיע מאמץ וחשיבה, הצליח למצוא פתרון מיוחד באמצעות פירוק של מכשיר ישן. הוא בעצם השתמש בפסולת כדי ליצור דבר חדש, וזה גם התחבר לחשיבות שראה בשמירה על איכות הסביבה.

בחיק משפחתו בלט כדמות משמעותית ודומיננטית. שמר על קשר טוב עם הוריו, אחיו ואחיותיו וידע לגשר על הפערים בין כולם. היה מחובר ליהדות, ובדברו על העתיד אמר שילדיו ילמדו בחינוך הממלכתי-דתי כדי לחשוף אותם לדת ולאפשר להם בחירה.

אורי, צעיר נינוח, טוב לב ומלא שמחת חיים, הסתדר עם כל אחד, דיבר עם בני שיחו בגובה העיניים ומעולם לא נקלע למריבות. בורך בחוש הומור מפותח, ידע לספר בדיחות וסיפורים והשמיע דברי טעם וחוכמה באוזני מכריו.

ביום 5.4.2022 התגייס לצה"ל והתעקש על שירות קרבי, אף על פי שהייתה לו אפשרות לקבל פטור משירות כזה. הוא שובץ כלוחם בפלוגה מסייעת בגדוד של חטיבת הנח"ל בחיל הרגלים. במהלך מסלול ההכשרה יצא לקורס חובשים, ואף שהיה זכאי להקלות במבחנים, סירב להשתמש בהן משום ששאף למצוינות בתחום, ביודעו שהיא תסייע לו לטפל בחבריו ליחידה בעתיד. בימי הקורס דאג לשמור על כושר גופני גבוה כדי שיוכל לחזור למחלקה שלו בתום הקורס, וכשהקורס נגמר, החל השלמה של האימון המתקדם כדי ללמוד ולתרגל את מה שחבריו למסלול עברו ולסגור את הפערים. השלמה זו הייתה מאתגרת וקשה עד כדי כך שרק הוא וחייל נוסף הצליחו לסיים אותה, כל זאת הודות לנחישותו ולמאמץ הרב שהשקיע. כדי שיוכל להמשיך בתפקיד הלוחם ולהיות מהראשונים המצטרפים ללחימה, בחר לא להיות חובש פלוגתי.

אורי השלים את כל חובות האימון המתקדם בפרק זמן של שבועיים ימים. זה אימון שאורך בדרך כלל חודשיים שלמים, אך נחישותו והשקעתו איפשרו לו לרכוש את כל הידע הדרוש בזמן קצר.

אורי אהב את השירות הצבאי, האמין ביכולותיו של צה"ל ובלט לטובה ביחידה. מפקדיו הבחינו במסירותו, סמכו עליו ונתנו לו אחריות ותפקידים, למשל תפקידי קַשר סמל וקַשר מ"מ (מפקד מחלקה). הודות לכושר הגופני הגבוה שלו עלה בידו לשאת בו-זמנית את ציוד הלוחם, את ציוד החובש הקרבי ואת ציוד הקֶשר.

חריף ובעל עוצמה מנטלית וגופנית, נתן מעצמו כל שביכולתו למען חבריו לנשק. למשל, לאחר משימה קשה, כשכולם סבלו מתשישות, היה נכון להתנדב לשמירה לפנות בוקר, בשעות הקשות ביותר, למרות העייפות הגדולה, ובראש השנה התנדב לשמור על ציוד אימון בשטח אימונים שומם, מתוך התחשבות בחיילים אחרים שרצו להישאר בבסיס ולשמוע את תקיעת השופר.

במהלך השירות נשלח לקורס להפעלת טיל מסוג "גיל" בבית הספר למפקדי כיתות ומקצועות חיל הרגלים (ביסלמ"ח), קורס הדורש כישורים אישיים גבוהים. אורי התנדב לתפקיד המסוכן ביותר בחוליה המפעילה את הטיל. בתרגולות שבאימונים התרחק מהחוליה, ובעזרת חושיו החדים הצליח לאתר בקלות את החיילים שדימו כוח אויב, תוך כדי שהוא מעיר להם הערות מבודחות, וחמק מהם או ניער אותם מעליו. בסיום התרגילים האלה מתח את שריריו, שתה מים, שם לראשו אוזניות עם מוזיקה, הדליק סיגריה בזווית פיו, חייך ואמר לחבריו: "את אורי אי אפשר לנצח".

רב-טוראי אורי ברוך דדוביץ נפל בעת מילוי תפקידו ביום ט"ו בטבת תשפ"ג (7.1.2023). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר הורים, שני אחים ושתי אחיות.

כתב אביו: "במהלך קורס טיל 'גיל' נפל אורי למען תורתו, עמו וארצו ... הייתם חמש אצבעות שהפכו לאגרוף, אחרי לכתך האגרוף התרופף. אבל כל פעם שעצוב לי, אתה זועק לי מגן עדן לשנס מותניים ולהמשיך. כך אעשה בעזרת השם. אוהב, אבא הזקֵן".

לעילוי נשמתו התקיים בבית משפחתו בבית שמש שיעור לנשים בנושא מנוחת נפש ותחושת ביטחון.

משפחתו העלתה באתר "יוטיוב" סרטון עם תמונות מחייו, שכותרתו "לעילוי נשמת אורי ברוך ז"ל בן יהודה דוד".

המשפחה החליטה לפעול להנצחתו בתל שֹוֹלֹה (גבעת התורמוסים) שבעמק האלה ובקריית ארבע. אביו יזם הקמת מקווה טהרה לנשים, ואימו עמלה על הכנסת ספר תורה לזכרו הטהור והקדוש.